גהי - סמנה | ענבל נתן-בר

סמנה, או גהי, היא חמאה מזוקקת שחלבוני החלב הופרדו ממנה, עד שנוצר נוזל צלול, נקי וטהור שנודע בסגולותיו הרבות. באיורוודה (הרפואה ההודית) הגהי מוגדר כמזון סטוי- מזון שמביא שלווה לתודעה, מרגיע את הנפש ומסכך את אברי הגוף.

מבחינה נטורופתית אנו יודעים שאם בוחרים לטגן- כדאי להשתמש בגהי לטיגון, כיוון שיש לו נקודת התכה גבוהה (ז"א שהוא לא מתחמצן והופך לרעיל בטמפרטורות גבוהות, כמו שמן זית למשל). אם לא מטגנים בגהי, ניתן לעשות זאת עם שמן קוקוס.

את הסמנה אני מכירה מהסבתא התימניה שלי. היא התקלקלה בארץ (סבתא, לא החמאה...) והתחילה להכין את הסמנה עם מרגרינה בנוסף לחמאה. את הסמנה היא נהגה להכין עם זרעי חילבה, ואת הצנצנת שבה איחסנה את הגהי היא טיהרה באמצעות שריפה של ענף גפן והכנסת העשן שלו לצנצנת. כדי לשחזר מתכון בלי מרגרינה נעזרתי דווקא בכמה חברים רוסים שלמדו להכין את הגהי (השם ההודי לחמאה מזוקקת) בהודו.
בגהי משתמשים כמו בחמאה- לבישול, לאפיית עוגות, לחמים, למריחה על לחם.

אתחיל בכך, שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה.

רכיבים:

סיר נירוסטה (פלדת אל חלד) קטן, בעל תחתית כפולה (רואים שהתחתית כבדה ועבה)
צנצנת זכוכית נקיה מאוד
בד גזה (חיתול טטרה) נקי או שתי שכבות נייר מגבת חד פעמי עם מסננת מתכת דקה
חמאה (לפחות שתי חבילות של 200 גרם)

אופן הכנה:

1. מחממים את החמאה בסיר על האש הכי נמוכה.

2. נתחיל לראות עליה של חומר לבן כלפי מעלה (אלה חלבוני החלב). מדי פעם מקפים את הקצף שמצטבר על פני החמאה (מסירים בכף).

3. כעבור חצי שעה בערך, נראה שהחמאה מפסיקה לבעבע. כאשר הבעבוע פוסק, נסיר את שארית הקצף עם כף. אם נשאיר את החמאה יותר מדי זמן אחרי השלב הזה, היא עשויה להישרף.
4. בסיר נותרנו עם נוזל צהבהב. שופכים את הנוזל שבסיר דרך הבד אל תוך הצנצנת. זה הגהי שלנו. את מה שנותר בבד זורקים.

הגהי יצטנן ויהפוך למוצק. הוא אינו מתקלקל גם בטמפרטורת החדר, ואם מקפידים להכניס אך ורק כלים נקיים לתוך הצנצנת, הוא ראוי למאכל במשך חודשים ואף שנים.

רוצים את המתכון של סבתא שלי לג'חנון? כנסו לג'חנון תימני אמיתי ובריא

תגיות ראשיות:

יופי