כנטורופתית, למדתי עשרות רבות של תיאוריות לגבי אוכל, קראתי מאות מחקרים וספרים, ואני כמובן מכירה את התזונה הקלינית המערבית לעומק. תמיד שואלים אותי: 'זה נכון ש-X זה לא בריא?' 'זה נכון ש- Y זה בריא?' או- 'מה את אומרת על הדיאטה של רזה לתמיד/ סוג הדם/ טבעונות...'
כשהם מצפים, כמובן, לתשובה של כן, לא, שחור, לבן.
בעיני, אין דבר כזה נכון לכולם, או טוב לכולם. זו גישה מאוד נון- קונפורמית, בממסד התזונתי הקליני בוודאי, אבל גם בקרב הנטורופתים.
בזמן הלימודים, נהניתי להתנסות בכל תפריט או שיטה שלמדתי, ונוכחתי לדעת ששיטה מסויימת יכולה להיות נכונה לי, אבל לא לאחר, ולהיפך.
אני כמובן לא מדברת על פתולוגיות, שבהן כמובן יש מזונות שיוצאים מהתפריט וכאלה שנכנסים, אלא לאנשים בריאים.
הדברים האלה גרמו לי להבין, שאין דבר כזה 'פחמימות טובות לבריאות', 'פחמימות אינן בריאות', 'בשר מזיק לבריאות' 'בשר חיוני לבריאות'. אין דבר כזה, פשוט כי כל אחד מאיתנו שונה מחברו.
כשמגיע אלי אדם שמעוניין לשפר את התזונה שלו, אנחנו משוחחים רבות על התזונה שלו ומעניין אותי מאוד לדעת, מה הוא אכל כילד, מה הוא אהב כילד, מה הוא אוכל היום . יש אנשים שכילדים לא סבלו מזון מסויים, אבל 'התרגלו' כי זה מה שהיה בבית. מוצרי חלב למשל- יש הרבה ילדים שאינסטינקטיבית לא אוכלים אותם, אבל ההורים דוחפים להם ומפתים אותם ומשחדים אותם- כי זה 'בריא' ו'יש בזה סידן' (האמנם יש סידן במוצרי חלב?) עד שהילד מתרגל להתעלם מחוש הטעם שלו, מהאינסטינקטים שלו, וגם כמבוגר הוא ימשיך לאכול אותם).
אז מהי בכלל תזונה אינסטינקטיבית?
זה מונח שהגדרתי כדי לספר על תזונה שבה אדם אוכל על פי תחושות הגוף שלו, ולא על פי 'מה שצריך' 'מה שנכון' או על פי התמכרות: בא לי קפה, בא לי שוקולד, בא לי עוגיה- אלה התמכרויות, ולא אינסטינקט. הגוף צריך ודורש סוכר, או קפה (או ניקוטין) בגלל שהוא מכור, ולא בגלל שהוא צריך את החמרים האלה.
תזונה אינסטינקטיבית היא תזונה שבה אדם בוחר מזון שמתאים לו באותו רגע (מריח לו טוב, מתחשק לו, מגרה אותו, טעים לו)- מתוך מבחר מזונות איכותיים, טבעיים, לא מעובדים, ולא מלאים במלח, סוכר, או כמויות עצומות של תבלינים.
תזונה אינסטינקטיבית היא תזונה שבה אנו מקשיבים לגוף, מריחים את האוכל שלנו, ורואים מה עולה בתחושות שלנו. טועמים מעט, ואז מקשיבים לגוף (האם הבטן שלי התכווצה כרגע, כשהרחתי את המלפפון? כנראה שהוא לא מתאים לי כרגע). לפעמים נוכל להבחין בתגובת הגוף לאחר מעשה: כאבי בטן או קשיי עיכול שמופיעים באופן קבוע אחרי אכילת מזון מסויים, עשויה להצביע שהוא לא מתאים לנו. אני רוצה להדגיש, כי לפעמים התחושות האלה יכולות לנבוע מסיבות אחרות: דעות קדומות לגבי האוכל (קראו על ריפוי תודעה) תת עיכוליות, הכנה לא נאותה של האוכל (בישול קטניות בלי הנבטה למשל), אכילה לא נכונה (למשל, לעיסה לא מספקת). לכן, מי שסובל תדיר מבעיות עיכול- כדאי מאוד שיפנה ליעוץ מקצועי כדי להבין את הגורמים לבעיה.
חשוב לי מאוד לסייג:
תזונה אינסטינקטיבית יכולה להתקיים כאשר המזון הוא טבעי, וכמה שיותר קרוב למקור.
זאת אומרת שאם יש בבית במבה, או עוגת שוקולד, הילד יכול לבחור לאכול את זה במקום האוכל, בעיקר אם הוא כרגע ממש רעב וזקוק לאנרגיה מיידית.
ילד שרגיל לאוכל מומלח, ממותק, עז טעם- לא יאכל אוכל טבעי ופשוט. אין פה אינסטינקטים, כי הם מטושטשים על ידי כל החמרים האלה.
אכילה אינסטינקטיבית יכולה להתקיים כשתינוק שמתחיל טעימות מקבל טעימות של אוכל טבעי: ירק או פרי טרי, ירק מאודה קלות, דגן מבושל בלי תוספות, קטנית מבושלת. אם הוא יקבל כל הזמן מזון מסובך ומעורפל בכמויות (מכירים את המרק-עוף- עם- מאה- ירקות שהיו טוחנים ושמים לילד בבקבוק?), יאכל אותו בלי לטעום (בקבוק), או יקבל ביסקוויטים של מטרנה או איזה חברה שהיא בתור מזון לתינוק, או מזון טחון משומר (גרבר) - זה האוכל שהוא יכיר, זה מה שהגוף שלו ידע. (עוד בהרחבה תוכלו לקרוא במאמר על מעבר למזון מוצק)
אבל זה לא אומר שאין תקווה, כי שכשמגיע אלי ליעוץ תינוק שזה התפריט שלו, אני מביאה לו איזה חתיכת פרי אורגני, ואמא שלו מיד קורנת בהנאה: 'בחיים לא ראיתי אותו נהנה ככה מאוכל'/ 'אף פעם הוא לא אוכל ככה'.
בעיני תינוק צריך לאכול אוכל טבעי ופשוט. בלי שום תוספות. הוא לא רגיל לסוכר, גם לא לדבש, גם לא למולסה, גם לא לסילאן. זה אנחנו שרגילים. אז בואו לא נפגע ביכולת שלהם לאכול as is.
ואם הילד כבר רגיל לאוכל לא בריא, או אם אני כבר מבוגר ואכלתי כך כל חיי?
אי אפשר לשנות תפריט של ילד, לרצות שהוא יאכל בריא, ובבית אמא ואבא אוכלים לארוחת בוקר קפה וופלים.
אל תצפה מעצמך, ובטח לא מהילד שלך, לעמוד בריחות של אוכל שהוא מכיר ורגיל אליו מגיל אפס, מטוגן, מתובל ועז טעם, ויאכל בשלווה אורז מלא, קינואה- מזון שהוא לא מכיר, לא רגיל לטעם שלו, והוא זר לו. אם יש בהישג יד אוכל מוכר, אנחנו נעדיף את המוכר. לכן השינוי צריך להתרחש בכל הבית, ולא נקודתית לאחד מבני הבית. יש לסלק את הממכרים- אם אתה משוגע על שוקולד, אל תקנה שוקולד, ותתפלא שנשברת ואכלת חצי חבילה. פשוט אל תכניס אותו הביתה, ואם ממש בא לך, לך לקנות.
כדי להחזיר ילד, או מבוגר, לטעמים הפשוטים (שמי שמכיר אותם, ונגמל כבר ממזון מתועש, לא יכול לחזור אחורה)- צריך לעשות את זה לאט. מאוד לאט. אי אפשר להוריד בבת אחת את כל הסוכר מהדייסה, אי אפשר להכין בבת אחת אוכל בלי מלח. כי מי שרגיל אליהם- ירגיש שהאוכל תפל ולא ירצה לאכול.
לאט לאט מפחיתים בכמויות. בהתחלה אולי אפילו שומרים על אותה כמות סוכר, אבל מחליפים לסוכר קנים, או לסירופ מייפל, או לדבש.
לא בנו את רומא ביום אחד.
יש מעט מאוד אנשים, שאוכלים אינסטינקטיבית באופן טבעי. הם בריאים יותר, שלווים יותר, מחוברים יותר (אני בטוחה שבעוד רבדים, ולא רק בתזונה). אבל גם לרוב המוחלט, ששכח מהי התזונה האיסטינקטיבית, אפשר ללמוד, לחזור למקום הטבעי ולהגיע לשם. ללמוד להקשיב לגוף, לראות מה הוא רוצה וצריך, ולא מה הוא רגיל.
הוסף תגובה חדשה