ציר ירקות

כשהייתי ילדה, היו שמים אבקת מרק בכל דבר. באורז, בשקשוקה, על עוף בתנור, וכמובן במרק. השנים חלפו והמודעות גברה. אני העפתי את אבקת המרק מהאוכל שלי כשהבנתי מה שמים בפנים, והתרגלתי לבשל טעים בלי לסמוך על אבקה שתחדד את הטעמים ותפצה על אוכל משעמם. היום, בעידן השפים ותוכניות הבישול, אבקת מרק היא מילה גסה. 
אם נחזור אחורה, אבקת המרק באה להחליף משהו. למעשה, היא באה להחליף את הציר- הציר ששימש כבסיס לתבשילים, רטבים ומרקים. 
נראה כאילו ההכנה של הציר כל כך מסובכת, אבל למעשה פשוט יותר להכין ציר מרק מאשר מרק ירקות רגיל. הסיבה היא, שאנו רק שוטפים את הירקות אבל לא קוצצים, לא מקלפים ולא נותנים להם טיגון מקדים. כאשר סוגרים את הירקות בטיגון מקדים, סוגרים את הטעם בפנים, והרי המטרה שלנו היא להוציא את הטעם מהירקות והעוף אל המרק.
אני מכינה את הציר הזה בכמות גדולה (שלושה סירים ענקיים) ומקפיאה בצנצנות וקופסאות. אני מבשלת איתו אורז מלא (במקום מים... אח, איזה אורז נדיר יוצא עם כזה ציר!), הוא מהווה בסיס לכל המרקים שלי, אני מגניבה אותו לרטבים ומכינה איתו קוסקוס מלא מהיר (במקום מים...). הוא זול מאוד, וכולם שמחים ומאושרים. יש אפילו כאלה שמכינים את הציר משאריות של ירקות- קליפות וקצוות. אבל לי זה עושה קונוטציה שואתית מדי (אפרופו העברה בין דורית בענייני אוכל... ראו האפר של אנג'לה). אני חושבת שהעם היהודי אכל מספיק קליפות תפוחי אדמה. יחי התפוד השלם!
את הכמויות אפשר בכיף להכפיל או לשלש, ולא נורא אם משחקים קצת בכמויות.