בסיבוב המחמצת הראשון שלי הצטיידתי בסלסלות התפחה יפהפיות מעץ, עם לוק צרפתי ובד פשתן לבן תפור אליהן. בתוך חודשים ספורים הן תפסו עובש ונזרקו לאשפה. בסיבוב המחמצת השני שלי, כבר קניתי סלסלות פלסטיק איכותיות, ולמדתי שמה שמונע הידבקות של הבצק הוא עבודה נכונה, ולא בד או קימוח כזה או אחר. אז נכון, הסבתות שלנו וכל הדורות שלפניהן אפו לחמי מחמצת נפלאים בלי מאזני מטבח ובלי סלסלות התפחה, אבל מצד שני הן גם היו מלקטות ענפים ומדליקות מדורה כדי לאפות את אותו הלחם. ולנו יש 100 נוטיפיקציות מהאינסטגרם על הראש. אז בואו.
כדי לחסוך לכם התלבטויות ומזומנים, הכנתי מדריך לאופה המתחיל שיעשה לכם קצת סדר עם הציוד ההכרחי לאפיית לחם מחמצת- מה חייב לקנות ועל מה אפשר לוותר.
איך להכין מחמצת מאפס
מתכון מפורט וברור ללחם מחמצת מעולה
יתרונות מחמצת שאור
אני רוצה להתחיל לאפות מחמצת, אבל לא יודע אם אוהב את זה ורוצה להתחיל עם המינימום ההכרחי:
1. מאזני מטבח דיגיטליים: עולים בסביבות 100-200 ש"ח. האם הם הכרחיים? פעם התקלקלו לי המאזניים, והצלחתי להמשיך לאפות לחם מצויין, כי אני כבר מנוסה עם הבצק ויודעת איך הוא אמור להרגיש ולהיראות, אבל זה לקח לי לפחות עשר דקות מיותרות להגיע למה שהיה לוקח 10 שניות עם המאזניים.
2. צנצנת זכוכית פשוטה, כזו של קילו דבש למשל
3. קערת ערבוב גדולה מנירוסטה, זכוכית או פלסטיק
4. כפיות מדידה: עולות 10-20 ש"ח, מחזיקות לנצח, ומאפשרות למדוד את המלח בדיוק. מאזני המטבח הסטנדרטיים לא מספיק מדויקים על הגרם.
5. תערי חריצה חד פעמיים: חבילה של עשר עולה עשרה שקלים, וכל סכין טובה לכמה וכמה סיבובי אפיה. אם אתם טיפוסים קלאמזיים שנחתכים מדף, תשקיעו עוד קצת ותתארגנו על תער עם ידית.
6. קמח איכותי וטרי, לא מהסופר.
7. נייר מגבת רב פעמי: איתן נרפד את סלסלות ההתפחה ונמנע הידבקות והיקרעות של הבצק.
אוהבים לאפות מחמצת, מתמידים יפה, ורוצים להקפיץ את הלחם לשלב הבא:
אבן שמוט עבה, 2 ס"מ: עולה בסביבות 130 שקלים. לא להתפשר על הדקות, הן מתנפצות בחום גבוה מדי. האבן תיתן קראסט מטורף ללחם, שאי אפשר לקבל בלעדיה- או לחילופין עם סיר ברזל. הסיר הוא אופציה מעולה למי שאופה לחם אחד בכל פעם (מי אתם??). סירי ברזל איכותיים עולים כמה מאות שקלים. יש גם משטחים מנירוסטה שנותנים תוצאה פחות מקצועית, אבל מתאימים מאוד למי שקשה לו להתעסק עם האבן והסיר, שהם כבדים מאוד וההתעסקות איתם לא תמיד נוחה.
סלסלת התפחה מפלסטיק: נכון, אפשר להסתדר עם קערה רנדומלית, אבל הסלסלה נוחה, מאפשרת עליה נוחה של הבצק ושחרור קל, מחזיקה לנצח ויחס המחיר- תועלת הוא מושלם. קערה מפלסטיק עולה בסביבות 100 ש"ח, תלוי בגודל, לא מעלה עובש כמו אלה מקש או עץ, קלה מאוד לניקוי ולאחסון.
קלף פלסטיק עם קצה מעוגל- נוח ללישה ולשחרור הבצק מהקערה ועולה שקלים בודדים
קלף נירוסטה עם קצה ישר- נוח להרמת הבצק, מושלם לגירוד שאריות בצק וקמח ממשטח העבודה. ומושלם לחלוקת בצק. עולה 10-15 ש"ח.
מגש להכנסת הלחם לתנור: נוח מאוד, על גבול ההכרחי, אבל אפשר לאלתר: אני אוהבת להחליק לתנור שני לחמים על מגש אלומיניום שטוח של עוגיות שיש לי בבית בגודל מושלם, וכיכר אחת עם מרדה של פיצה.
קערה להתפחת הבצק: לי מאוד נוח להשתמש בקופסה מלבנית גדולה, עם מכסה. זה חוסך לי הרטבת מגבות והרבה יותר נוח. אבל אפשר בהחלט להסתדר עם כל קערה גדולה ומגבת נקיה רטובה לכיסוי. עולה 30-50 ש"ח, תלוי בגודל. יש שאוהבים את הקערות העגולות- זה עניין אישי לחלוטין.
אפשר לקנות, אבל לא הכרחי ולא משפיע על איכות הלחם
-מלוש: אם אתם אופים מקצועיים, שמכינים כמה קילוגרמים ומעלה בכל יום, ודאי שמומלץ לרכוש מלוש או כרטיסיה אצל הפיזיותרפיסט. אבל לאופה הביתי, שמתעסק עם קילו או שניים, ואין לו רתיעה מלישה של כמה דקות, זה לא הכרחי. אפשר להשתמש במיקסר, שאמנם לא נותן תוצאות מקצועיות לבצק כמו מלוש, אבל אפשר להסתפק בו לאופה הביתי שלא מעוניין ללוש ביד. יש לי מיקסר על השיש, אבל מבחינתי זה יותר מטריח ללכלך אותו ואת הסביבה שלו מאשר ללוש כמה דקות בקערה. אני בטוחה שיש לא מעט אנשים שלא יסכימו איתי, וזה בסדר. בלישה של קילו או קילו וחצי, אני לא רואה הבדל באיכות הלחמים שמתקבלת אצלי.
מיקסר מיועד יותר לעוגות, ומלוש לבצקים. כך שאם אין לכם אף אחד מהם ואתם רוצים לקנות מכשיר יעודי לבצק, מלוש הוא מה שאתם מחפשים ולא מיקסר.
-כפפות מיוחדות לתנור: נחמד למי שלא אוהב כוויות אבל לא הכרחי. טוב, אני צוחקת כמובן. אני מוצאת שנוח יותר ובטוח יותר להכניס ולהוציא את הלחם עם מרדה מאולתר או מקצועי, ולא כל כך משתמשת בכפפות. אבל גם זהה עניין אישי ולא הכרחי.
מיותר בעיני:
-מחזיקים מיוחדים לסכיני חריצה: מיותר בעיני ולא נוח, אלא אם אתם פותחים מאפיית בוטיק וחורצים כמות לחמים מסחרית.
-שפריצר ליצירת אדים: עוזר כמו כוסות רוח למת. תבנית נירוסטה קטנה שמתחממת בתחתית התנור, אליה שופכים מים רותחים כשמכניסים את הלחם, עושה עבודה מצויינת והרבה יותר משמעותית.
-בד פשתן: יקר, נדבק כמה שלא מקמחים, מעלה עובש, ובעל פוטנציאל גבוה מאוד לאכלס חרקים בלתי נראים או נראים.
הוסף תגובה חדשה