גופנפש- מהם הגורמים הרגשיים לכאב ומחלה

למה אני חולה? מדוע אני סובלת או סובל מפציעות חוזרות? 
הרפואה ההוליסטית  (מלשון Whole שלם) מתבססת על ההבנה כי הגוף והנפש אינם נפרדים ויוצרים יחד מערכת אחת.
אין 'גוף' ו- 'נפש'. יש גופנפש. ואם כבר מדברים, בואו לא נשכח רוח, ונשמה.
זאת אומרת שהגוף אינו משפיע על הנפש או הנפש משפיעה על הגוף, אלא שהם אחד.
התובנה הזו עשויה להיות קשה לעיכול לאנשי העולם המערבי, ולעתים ההבנה האמיתית שלה מתרחשת בתהליך שיכול לקחת שנים מהרגע שבו שמענו זאת לראשונה.

ההכרה בכך שכל כאב שאנו חווים וכל מחלה שלנו קשורים לדפוסים רגשיים ונפשיים יכולה לעשות הבדל גדול בחיינו. אבל איך נבין את הקשרים בין המחלה לנפש?
כדי להעמיק ולהבין את קשרי הגופנפש ואת הקשר בין המצב הפיסי המצוי לבין המצב הרגשי, נשתמש בקליניקה בשיחה מודעת, שתאפשר את הבנת השורש ובבחינת הלך הרוח ותפיסת המציאות שלנו. אדגים כעת מהו הגופנפש מתוך סיפורים מהקליניקה שלי.

דפוס רגשי יכול להיות מאוד ברור לעין: התקף חרדה.
בעת התקף חרדה האדם נכנס למצוקה, מתקשה לנשום (למרות שכביכול אין דבר שחוסם את דרכי הנשימה), חש כאבים חזקים בחזה, מזיע, רועד ובאופן כללי נמצא בחרדה כל כך גבוהה שהוא מרגיש שחייו עומדים להסתיים.
כשהתנדבתי במד"א הוזעקנו פעמים רבות לטפל באנשים שהתמוטטו או שקיבלו התקף לב וכאשר הגענו למקום גילינו אדם שנמצא בעיצומו של התקף חרדה.
התחושות האלה הן קשות, כואבות ומפחידות, ישנו מנגנון פיסיולוגי שלם שמסביר את התקף החרדה, אין ספק בכך שזה אמיתי.
ומה שגורם לכך הוא לחץ, חרדה, פחד משתק. זאת אומרת, הנפשי והפיסי בלתי נפרדים.
מה שמונע פעמים רבות מאנשים להבין שהם סובלים מהתקפי חרדה היא העובדה שההתקף לא בהכרח מופיע בסמוך לפחד, לאירוע מלחיץ או קשה, אלא דווקא בזמן רגיעה.
התקף חרדה הוא התממשות והתגלמות של אותם רגשות, שביום יום נחסמים, מושתקים ומודחקים.
ההתקף הוא בעצם שסתום הבטיחות של הנפש- אם לא ישתחרר הלחץ הזה, הכל יתפוצץ ויקרוס. לכן העבודה שנעשה במקרים של התקפי חרדה חוזרים היא על ידי מפגש של אותן התחושות וטיפול בהן- באמצעות ריפוי תודעה. נתינת צמחים מרגיעים יכולה להיות נפלאה, אך היא רק פלסטר. אם לצידה לא תבוא עבודת ריפוי עמוקה, לא עשינו דבר אלא רק השתקנו את הסימפטום.

אוקיי, זה ברור, תאמרו. הכל יודעים שהתקף חרדה נובע מ... חרדה. עניין 'פסיכוסומטי' ידוע.
ומה אם אדם סובל מכאבים עזים בכפות הרגליים עקב נעילת נעליים לא נוחות? גם שם זה קשור לנפש? הרי זה עניין פיסי מובהק!
לשאלה הזו אני עונה למטופלי בשאלה: מה הוא אותו דפוס בנפשו של אדם שגורם לו לנעול מבחירה חפשית נעל שגורמת לו לכאב?
האם זהו הדפוס הנפשי של ריצוי? ריצוי הסביבה שמצפה מאיתנו להיראות בצורה מסויימת למרות ההשלכות? ואולי זה דווקא דפוס של הסתרה? אולי נעלי העקב שנועלת אותה אישה מסייעות לה ליצור לעצמה תדמית מסויימת, שמסתירה מכולם את האני האמיתי שלה.
זה יכול להיות גם דפוס של אי למידה מטעויות. אדם שנועל שוב ושוב נעליים לא מתאימות ולא מקשר בין הנעליים לבין התוצאה של נעילתן. גם פה כמו בכל אחד מהדפוסים שציינתי יש מקום רב לעבודת גופנפש ואני רואה בקליניקה שלי אנשים שבאמצעות עבודה רוחנית ורגשית הגיעו לניסים ממש.

בל נשכח כי השורש הרגשי למכאובים פיסיים אין משמעו התעלמות מהפן הפיסי. נכון, אם לא נטפל בשורש, לא נפתור את הבעיה. אך לפי הצורך נשתמש במקביל לטיפול רפואי בצמחי מרפא, שמנים אתריים ועוד.

ומה אם קרתה תקלה, טעות, אדם שנפגע מרשלנותם של אחרים? על כך בחלק השני של המאמר. 
בברכת רפואה שלמה,
ענבל נתן בר, N.D